Skip to content

רגל הרעם. הארנב ששאג.

עוד המלצה על עוד משתמש יוטיוב מחו"ל. והפעם ת'נדרפוט האגדי. עם יותר ממאה אלף מנויים ת'נדרפוט הוא נוכחות ספקנית מורגשת ברשת. הוא עלה לגדולה תודות לסדרת "למה אנשים צוחקים על בריאתנים" שלו, שמסבירה בחן ובשנינות למה אנשים צוחקים על בריאתנים. אבל הוא לא מסתפק בזה. כחוקר פעיל ורציונליסט נלהב הוא מקדם בערוצו חינוך מדע וטכנלוגיה, כמו גם ערכים חשובים כחופש הביטוי ברשת ובכלל. כולכם מוזמנים לבקר בערוץ של רגל הרעם, ולהנות.

הכינוס השלישי לתקשורת המדע בישראל.

אחת המטרות החשובות של התנועה הספקנית היא קידום הידע המדעי בציבור הרחב. ב-16 ליוני יתקיים בירושלים הכינוס השלישי לתקשורת המדע בישראל, והפעם הקהילה הספקנית תומכת ומשתתפת (חלק מחבריה בכל מקרה). הכינוס מקודם באתר שפינוזה שגם מגלה כמה דברים על מה שיהיה שם.

הרופאים וחברות התרופות. דיון.

אחד הויכוחים הלוהטים ביותר שספקנים מעורבים בהם הוא בנושאי בריאות, תרופות, חיסונים ורפואה אלטרנטיבית. מתנגדי הרפואה המדעית, ומתנגדי החיסונים בעיקר, טוענים לעיתים קרובות לקשר לא בריא שקיים בין חברות התרופות לבין הממסד הרפואי. הטענה של הספקנים היא בד"כ לא שאין בעיה במערכת, אלא שגם אם יש בעיה זו לא סיבה להחליף שיטות שעובדות ומצילות חיים במקבילה של שמן נחשים ומים קדושים. אבל מהי הבעיה? מהו טיב הקשר בין חברות התרופות לרופאים? לטובת כל מי שמתעניין בנושאים אלה, דיון בנושא יערך ביום שני הקרוב (העשרים ואחת למרץ) בשעה 15:00 באוניברסיטת בן-גוריון. פרטים נוספים ניתן לקרוא במסמך זה. למרות שלא מדובר באירוע "שלנו" הוא נראה די מעניין.

לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא

by

אולי זה יפתיע אחדים מכם, אבל חלק מההגות היהודית מעודד חשיבה ספקנית. אל תחפשו פה ניסויים ומובהקות סטטיסטית, כי לא תמצאו. ההגות היהודית עוסקת בחקירת התורה, בניסיון להבין מדוע ניפסק כך או אחרת ובקביעת הלכות חדשות. הספקנות שבהגות היהודית נובעת מקו נוקשה של הוכחת פסיקות מן הכתוב ובהקישים לוגיים.

"מאימתי קורין את שמע בערבין.  משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר' אליעזר" משפט זה פותח את התלמוד הבבלי, והוא נאמר מפי גיבור הפרשה שלפנינו, ר' אליעזר בן הורקנוס.

ר' אליעזר, שהיה אחד מבכירי התנאים, הוא האיש המצוטט בתלמוד הבבלי יותר מכל חכם אחר. מורו ורבו, רבן יוחנן בן־זכאי, אמר עליו כי הוא "בור סוד שאינו מאבד טיפה" ו־"אם יהיו כל חכמי ישראל בכף אחת של המאזניים ורבי אליעזר בכף השנייה, הוא מכריע את כולם", לא בכדִי נפתח התלמוד הבבלי בציטוט מפיו.

רבי אליעזר נמנה על דור התנאים הראשון, דור המעבר בין חורבן בית המקדש השני ובין הקמת המרכז הרוחני ביבנה על ידי רבן יוחנן בן זכאי, במטרה לשמר את הדת היהודית. למעשה, ר' אליעזר ביחד עם ר' יהושע בן חנניה (שגם הוא מוזכר בפרשה שלפנינו), היו אלו שהבריחו את יוחנן בן־זכאי מירושלים בעת המצור הרומאי. דור חכמים זה הניח את היסוד לתורה שבעל פה, שהיא ההלכה היהודית כפי שאנחנו מכירים אותה כיום.

אך על רבי אליעזר, הכוכב העולה בשמי התנאות, הוטל חרם נידוי גמור – עונש חמור מאין כמותו. מדוע? הכל בגלל ויכוח הלכתי פעוט על האפשרות לטהר תנור טמא, ויכוח הידוע בשם "תנורו של עכנאי". רבי אליעזר השיב בחיוב, כל שאר החכמים – בשלילה. כדי לשכנעם בנכונות עמדתו גייס רבי אליעזר לעזרתו כוחות על-אנושיים. הנה הסיפור, בעריכת ויקיפדיה (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא נ"ט, ב'):

אמר להם (רבי אליעזר): "אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח". נעקר חרוב ממקומו מאה אמה… אמרו לו: "אין מביאין ראיה מן החרוב". חזר ואמר להם: "אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו". חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: "אין מביאין ראיה מאמת המים". חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע אמר להם: "אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה, אתם מה טיבכם?!" לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני של רבי אליעזר ועדיין מטים ועומדין. חזר ואמר להם: "אם הלכה כמותי – מן השמים יוכיחו". יצאתה בת קול ואמרה: "מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום". עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא (דברים ל' 12).

עוד באותו יום אספו את כל החפצים שטיהר רבי אליעזר ושרפו אותם באש, ואחר כך הטילו עליו חרם.

מה בעצם קרה פה? רבי אליעזר, הגאון ההלכתי, עשה מעשה שלא יעשה: הוא לא הביא הוכחות אמיתיות לפסיקתו. הוא הסתמך על ניסים, ולא על הכתוב. במילים אחרות, הוא לא היה ספקן. הוא הלך בדרך הקלה, לא איתגר את המחשבה וזלזל בחכמים האחרים. החוכמה היהודית לא סובלת חוסר ספקנות, וגם אם אתה ר' אליעזר, אתה לא מעל לחשיבה הגיונית, ואינך פטור מלהוכיח את פסיקותיך.

ירון.

למה אני ספקן? י.ש.

שם: י.ש. (השם המלא שמור במערכת מטעמי צנעת הפרט)
גיל: שנות ה-20.
עיסוק: סטודנט לרפואה באוני' בן-גוריון בנגב.
ספקנות: פעיל בקהילה הספקנית בב"ש.

אולי עוד לפני שנשאלת השאלה שבכותרת אולי צריך לשאול "מה בכלל הופך אותי לספקן?" או "מי אמר שאני ספקן?".

יש לי דימוי ברור איך ספקנים "נראים"- אנשים מזוקנים וכרסתנים במיטב שנותיהם שבזים לכל מה שמריח מרוחניות כשהם רכונים מעל קערת בשר (עדיף חזיר, כמובן) , או גברים צעירים באמצע שנות העשרים, מגולחים למשעי, רזים עד רחמים, שמשחקים במשחקי תפקידים כשהם לוקחים הפסקה מהפרוייקט התכנותי שהם עובדים עליו.

למרבה הפליאה, אני לא דומה להם.

אני מגיע ממשפחה דתית, שומר באדיקות שבת וכשרות, לומד מקצוע ממדעי הבריאות ואף "פתוח" לחידושים בדמות רפואות שלא הוכחו כל צורכן. אני עושה מדיטציה לפחות פעם ביום, ומתרגל אומנות לחימה יפנית עתיקה –כולל הכוונת ה "קי" שלי למקום הנכון כשאני נותן את המכה.

על פניו – אני לא ספקן.

אבל אני מאוד דואלי. כסטודנט לרפואה ששאף רפואה כמעט מהדקה הראשונה לחיים (אבא ואמא רופאים. ביש מזל) אפשר לומר שגדלתי על ברכי החשיבה הרפואית מבוססת הראיות (evidence based medicine). באינספור שיחות עם אבא-אמא שמעתי את המשפט "אין הוכחה לזה שזה עובד" או "יש שסוברים ככה, אבל זה עוד לא הוכח". נו אז זה עוד לא הוכח. מה האובססיה הזו להוכחות?

האמת שלא תמיד צריך הוכחות. עובדה –אני מתרגל פרקטיקה סינית של חיזוק הצ'י שאמורה לשמור אותי בריא כמו שור וחושב שזה לא מזיק. ממש לא אכפת לי שאין מחקר כפול סמיות על 2000 נסיינים לאורך חמש שנים כדי לוודא שמה שאני עושה הוא "נכון" מדעית. לא הכל צריך להיות מדעי. יש הרבה מקום לרוח החופשית, לאמונות התפלות והטפלות, לכל מה שעשה אותנו אנושיים לאורך עשרת אלפים השנים האחרונות.

 

אבל יש גם אחריות. והאחריות שלי, כסטודנט ולאחר מכן כאיש מקצוע, היא לתת למטופלי את הרפואה הטובה ביותר שהם יכולים לקבל. הרפואה הטובה כוללת את היחס האופטימלי שאני יכול לתת באותו רגע, את החיוך והמילה הטובה, אבל מעל לכל –משהו שבוודאי יעזור להם. אם לא ירפא, לפחות יקל.

 

אם משהו עובד, חובה על הרופא ליידע בכך את המטופל. אם משהו לא עובד, הרי שבהמלצה על הטיפול הרופא מבזבז את זמנו שלו, את משאבי המערכת, והכי חשוב נוטע תקוות שוא במטופל ומרחיק אותו מדרכי ריפוי אחרות שהיו יכולות לעזור לו.

ויש רק דרך אחת לבדוק האם משהו עובד או לא. סטטיסטיקה. זהו מדע צעיר יחסית אבל הוא היחיד המאפשר לנו להבחין בין שקר לאמת, בין משהו שכנראה מביא למזור ובין משהו שהוא ריק מתוכן. במאה וקצת השנים האחרונות הרפואה עשתה מהפך אדיר. המהפכות בתחום המולקולרי של גדולי הרופאים הן אולי הדבר המרגש ביותר שקרה במדע במאה וקצת האחרונות (ויסלחו לי מהנדסי האלקטרוניקה שרואים בהמצאת המחשב והטרנזיסטור את חזות הכל). גילוי הפניצילין, גילוי סוגי הדם, פיתוח מדע הפתולוגיה המודרני באמצעים כימיקליים ולאחר מכן פיסיקליים משוכללים, כמו גם ההתפתחויות האדירות של חמישים השנים האחרונות בחקר הגנום והביולוגיה המולקולרית –חלקם חבים את קיומם לפיתוח המחשבים, המיקרוסקופים המשוכללים והלייזרים, אבל כולם חבים חוב גדול לסטטיסטיקה.

לפרננדו פסואה יש סיפור יפה הנקרא "פונס הזכרן": בסיפור פונס זוכר הכל. ה-כ-ל. וכל רגע הוא מיוחד וחסר תחליף. הכלב של חמש ועשרים במבט מקדימה אינו הכלב של חמש עשרים ואחת במבט מהצד. אז אין ספק שלפונס יש עולם עשיר, יותר ממה שכל אחד מאיתנו יכול לדמיין. אבל מי שבאמת נוהג כפונס לא יכיר כך גם את אהובתו ואת ידידיו.

צריך להיות סדר במערכת. צריך לדעת שלמרות שהכלב של חמש ועשרים והכלב של חמש עשרים ואחת "שונים"- במובן מסויים הם עדיין אותו הכלב. זהו תפקידה של הסטטיסטיקה. לנטרל את ה"רעשים" הלא רצויים.

פעמים רבות שמעתי את הביקורת על המחקר הרפואי: "הוא לא מתייחס לאדם כאינדיבדואל. לא לוקח בחשבון את כל המשתנים". זה נכון. כי בסה"כ הכלב הוא אותו כלב. אם נתעלם מכך נמצא את עצמנו מוציאים הון בל יאמן על רפואות שלפי קנה המידה הסטטיסטי לא מועילות ויעילותן לא יכולה להיות מוכחת. ומעבר לאחריות הציבורית, המחוייבות היא לרפא.

זו הסיבה שאני "רוחני" אבל גם "ספקן". לפחות בתחום הצר של לימודי ובתקוה גם עיסוקי העתידי.

 

ספקנים בפאבים של אחרים.

אומנם בעיות מציקות ומעיקות מעכבות את ספקנים בפאב בב"ש, אבל בשאר הארץ לא נחים. למי שמתעניין פורסם באתר שפינוזה לוח זמנים לאירועי ספקנים בפאב הקרובים ברחבי הארץ.

בעניין באר-שבע, אנחנו מחפשים מרצים עם ידע ונושא מעניין שיכולים לפנות יום מהלו"ז שלהם לטובת אירוע בדרום. אנחנו גם תמיד מחפשים עוד מתנדבים.

עמית.

רפואה אלטרנטיבית לפי יואב בן-דב.

בימים האחרונים מעורר מאמר זה של הפילוסוף של המדע ד"ר יואב בן-דב שפורסם בווינט המולה זוטא בקהילה הספקנית. במאמר, שכבר פורסם לפני כמה שבועות במגזין אודיסאה, מגן בן-דב על הטיפולים האלטרנטיביים מפני הטוענים נגדם. טיעונו הוא שלמרות שאין ראיות מדעיות לתקפותם של רוב הטיפולים האלטרנטיביים (בן-דב לא חולק על נקודה זו) עדיין יש מקום לשימוש בשיטות האלטרנטיביות מסיבות אחרות. הטענה שלו היא שהשיטות הללו אינן מדעיות ולכן אין לבחון אותן בכלים מדעיים, אבל עדיין יש מקום להשתמש בהן מסיבות אחרות (בן-דב לא בדיוק מסביר מהן הסיבות האחרות שבשלן השימוש בשיטות האלטרנטיביות הוא סביר). בדרך הוא מציג לקוראים תאור פשטני ומעוות של השיטה המדעית, ויוצא גם להגנת המיסטיקה.

יש לציין שדווקא הטוקבקים במקרה זה הם נקודת האור העיקרית. למאמר יש כמה תגובות מאוד ראויות שחושפות את חוסר ההגיון שלו, ומוכיחות שעדיין יש כמה אנשים רציונליים במדינה הקטנה שלנו. הבלוגר הספקן רועי צזנה כבר כתב מאמר תגובה מאוד ראוי ומשעשע המתאר את העולם שיווצר אם מטפלים ינהגו לפי עצותיו של בן-דב. מאמרי תגובה נוספים צפויים בקרוב (הרגישו חופשיים לידע אותי על מאמרים כאלה ואני אוסיף אותם).

מאמר בשפינוזה (פרי עטי) שמסביר בפירוט מה בדיוק הבעיה עם העמדה שבן-דב טוען לטובתה במאמרו, למי שמתעניין.

עמית.

למה אני ספקנית? דפנה שיזף.

שם: דפנה שיזף (בלוג אישי).
עיסוק: בעלת תואר שני בבלשנות חישובית. עוסקת בהנדסת תוכנה.
ספקנות: מנהלת ועורכת את אתר שפינוזה.

עמית ביקש ממני לכתוב "למה אני ספקנית". זאת נראית כמו שאלה קצרה ופשוטה, אבל בעצם יש פה כמה שאלות שונות. חשבתי לשאול את עמית לאיזו מתוכן התכוון, אבל במקום זה, אני אנסה לענות, פחות או יותר בקצרה, על כל אחת מהן.

איך אימצתי תפיסת עולם ספקנית?

אני לא זוכרת. כנראה היא מלווה אותי פחות או יותר מאז ומעולם, תוצאה של שילוב כלשהו בין גנים לחינוך.

למה אני חושבת שזה נכון להיות ספקן?

זאת שאלה פילוסופית, ושאלות פילוסופיות דורשות תשובות ארוכות ודיונים פתלתלים. התשובה המקוצרת  היא שזאת דרך נכונה להגיע לידע אמיתי על העולם ולבחור בחירות רציונליות בחיים שלנו – כציבור וכפרטים. ואני חושבת שידע אמיתי על העולם זה מטרה טובה, ובחירות רציונליות זה דרך טובה לחיות.

מתי ולמה התחלתי לזהות את עצמי כספקנית?

לפני כמה שנים, קניתי נגן mp3 שתומך בפודקאסטים (מי שלא יודע מה זה פודקאסטים, מוזמן לקרוא את מה שכתבתי על זה כאן). חברה שלחה לי כמה המלצות, שאחת מהן היתה ה- Skeptic’s Guide to the Universe. הרגשתי שתפיסת העולם של הפודקאסט קרובה לשלי, ושהנושאים שלו קרובים לליבי. משם קצרה הדרך לגלות שיש עוד אנשים שמתעניינים ומתעסקים בנושאים האלה, ושקוראים לעצמם  skeptics. אז החלטתי שגם אני…

איך נהייתי חלק מהפעילות הספקנית בישראל?

השמועה הגיעה לאוזני שמתארגן מפגש "ספקנים בפאב". המחשבה הראשונה שלי היתה – מה באמת, יש עוד אנשים שמתעניינים בזה בארץ? אז נסעתי, למרות המפגש היה בחיפה! פגשתי את לוטם אליהו, שמארגנת את הפעילות בחיפה, ואת ירון וליאורה מהפודקאסט "ספק סביר", וכשהתחילו דיבורים על פעילויות אחרות שאפשר לעשות, ידעתי שאני בפנים. והשאר, כמו שאומרים, הוא היסטוריה.

למה אני משקיעה את זמני בפעילות ספקנית בישראל?

זאת עוד שאלה שדורשת תשובה ארוכה, ואני שוב אסתפק במשפט וחצי. אני חושבת שבכל תחום, העברת הדיון הציבורי והבחירות הפרטיות שלנו לפסים עובדתיים ורציונליים היא מטרה חשובה, וגם שהקהילה הספקנית מתעסקת בהרבה נושאים חשובים ספציפיים, כמו נושאים שקשורים לבריאות, חינוך מדעי ושינוי אקלים.

חוץ מזה, כמובן, זה כיף… מפגשי ספקנים בפאב, לדוגמה, הם בעיני מעניינים וכיפים ולא דומים לשום דבר אחר שאתם יכולים לעשות עם הערבים שלכם, בארץ.

המלצה חמה לספקן הסקרן. C0nc0rdance.

כדי למלא את הזמן בין העיסוקים החשובים של החיים, טוב שיהיה קצת הגיון בריא זמין. הייתי רוצה להמליץ לכם להשקיע קצת זמן בסרטונים האינפורמטיביים המצוינים של משתמש היוטיוב קונקורדאנס, שהוא חוקר בעל השכלה במדעים וגם בעל כישרון להסברים. בסרטונים השונים שלו הוא תוקף בעזרת ראיות והגיון (וגם לא מעט הומור) טענות אנטי-מדעיות שונות ומפרק אותן לגורמים. לאחרונה קונקורדאנס שחרר כמה סרטונים שונים בהם הוא מקריא ממאמריהם של ספקנים בולטים כברטראנד ראסל, ריצ'רד פיינמן, קארל סייגן ואייזיק אסימוב, אבל גם אם ברצונכם בחומר מקורי לא תתאכזבו.

למשל כאן אפשר לראות אותו מפרק בצורה שיטתית את המכון הבריאתני הפסוודו-מדעי, מכון דיסקברי. וכאן אפשר לראות אותו מדגים בשלווה ובנחת כמה מכחישי האיידס טועים ומסכנים את הציבור.

הוא אשר יודע הכל–אדיוט

שאלו אותי למה אני סקפטי. זה מצחיק, מכיוון שתמיד הרגשתי שהאנשים שסביבי סקפטים לא פחות ממני – זה לא שאני מצליח לשכנע אנשים בדעותי רוב הזמן. אבל עם הזמן, לאט לאט, גיליתי שאותם אלו ששייכתי להם את התכונות שנראו לי כסקפטיות, בסך הכל הינם עקשנים ברובם. אבל מצד שני – גם אני.

הסיבות למה אדם מאמין בכל מני דברים מעניינות ומגוונות, ומן הסתם שייכות לפוסט בפני עצמו. יהיו הסיבות אשר יהיו, כבר מגיל צעיר מצאתי את עצמי מפקפק בכל מני דברים, החל מדברים פשוטים, כגון אמונות תפלות של סבתי זכרונה לברכה, וכלה בעניינים שיותר קשה לפקפק בהם ללא הכלים המתאימים, כגון רפואה “טבעית” וכדומה. כשמדובר באמונות תפלות, זה קל. לא צריך להיות מדען בשביל להבין שזה קישקוש מוחלט. אך כשזה מגיע לרפואה “טבעית” ו-“אלטרנטיבית”, קשה להדיוט להסביר מדוע הם אינם מועילים. וזו בעיה, מכיוון שאוכלוסיה גדולה של אנשים מוכנה להאמין בתרופות פלא ובמעלות של התרופות הטבעיות, בעוד שקבוצה אחרת של אנשים, כזו שיודעת שיש בעייתיות, מתקשה להסביר מדוע הרבה מהרפואה האלטרנטיבית איננה מה שהיא טוענת להיות, וזה נותן יתרון אדיר לרמאים והשרלטנים – הם יכולים להגיד מה שהם רוצים, הקהל שלהם רוצה להאמין, והמתנגדים – לא כולם יודעים איך לנגוד את הטענות.

אז אני חושב שזו הסיבה שנהייתי ספקן. לפחות אחת הסיבות. כדי להיות מצויד בכלים הנדרשים על מנת להילחם את מלחמת ההסברה הזו, הכל כך חשובה. כדי שבפעם הבאה שאני מנסה להסביר למישהו מדוע הוא צריך לחשוב ולשקול דברים לפני שהוא נותן בהם אמון עיוור, אוכל לגבות את דברי עם עובדות.