Skip to content

לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא

by ב- 18/03/2011

אולי זה יפתיע אחדים מכם, אבל חלק מההגות היהודית מעודד חשיבה ספקנית. אל תחפשו פה ניסויים ומובהקות סטטיסטית, כי לא תמצאו. ההגות היהודית עוסקת בחקירת התורה, בניסיון להבין מדוע ניפסק כך או אחרת ובקביעת הלכות חדשות. הספקנות שבהגות היהודית נובעת מקו נוקשה של הוכחת פסיקות מן הכתוב ובהקישים לוגיים.

"מאימתי קורין את שמע בערבין.  משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר' אליעזר" משפט זה פותח את התלמוד הבבלי, והוא נאמר מפי גיבור הפרשה שלפנינו, ר' אליעזר בן הורקנוס.

ר' אליעזר, שהיה אחד מבכירי התנאים, הוא האיש המצוטט בתלמוד הבבלי יותר מכל חכם אחר. מורו ורבו, רבן יוחנן בן־זכאי, אמר עליו כי הוא "בור סוד שאינו מאבד טיפה" ו־"אם יהיו כל חכמי ישראל בכף אחת של המאזניים ורבי אליעזר בכף השנייה, הוא מכריע את כולם", לא בכדִי נפתח התלמוד הבבלי בציטוט מפיו.

רבי אליעזר נמנה על דור התנאים הראשון, דור המעבר בין חורבן בית המקדש השני ובין הקמת המרכז הרוחני ביבנה על ידי רבן יוחנן בן זכאי, במטרה לשמר את הדת היהודית. למעשה, ר' אליעזר ביחד עם ר' יהושע בן חנניה (שגם הוא מוזכר בפרשה שלפנינו), היו אלו שהבריחו את יוחנן בן־זכאי מירושלים בעת המצור הרומאי. דור חכמים זה הניח את היסוד לתורה שבעל פה, שהיא ההלכה היהודית כפי שאנחנו מכירים אותה כיום.

אך על רבי אליעזר, הכוכב העולה בשמי התנאות, הוטל חרם נידוי גמור – עונש חמור מאין כמותו. מדוע? הכל בגלל ויכוח הלכתי פעוט על האפשרות לטהר תנור טמא, ויכוח הידוע בשם "תנורו של עכנאי". רבי אליעזר השיב בחיוב, כל שאר החכמים – בשלילה. כדי לשכנעם בנכונות עמדתו גייס רבי אליעזר לעזרתו כוחות על-אנושיים. הנה הסיפור, בעריכת ויקיפדיה (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא נ"ט, ב'):

אמר להם (רבי אליעזר): "אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח". נעקר חרוב ממקומו מאה אמה… אמרו לו: "אין מביאין ראיה מן החרוב". חזר ואמר להם: "אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו". חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: "אין מביאין ראיה מאמת המים". חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע אמר להם: "אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה, אתם מה טיבכם?!" לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני של רבי אליעזר ועדיין מטים ועומדין. חזר ואמר להם: "אם הלכה כמותי – מן השמים יוכיחו". יצאתה בת קול ואמרה: "מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום". עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא (דברים ל' 12).

עוד באותו יום אספו את כל החפצים שטיהר רבי אליעזר ושרפו אותם באש, ואחר כך הטילו עליו חרם.

מה בעצם קרה פה? רבי אליעזר, הגאון ההלכתי, עשה מעשה שלא יעשה: הוא לא הביא הוכחות אמיתיות לפסיקתו. הוא הסתמך על ניסים, ולא על הכתוב. במילים אחרות, הוא לא היה ספקן. הוא הלך בדרך הקלה, לא איתגר את המחשבה וזלזל בחכמים האחרים. החוכמה היהודית לא סובלת חוסר ספקנות, וגם אם אתה ר' אליעזר, אתה לא מעל לחשיבה הגיונית, ואינך פטור מלהוכיח את פסיקותיך.

ירון.

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: